את מבצע האלופים שלפניכם המציאה אשתי היקרה, מוראג, לאחר שעברה שבעה מדורי גיהינום עם הבטן שלה, מערכת העיכול למען הדיוק. היא ניסתה הכל, אבל הכל, מזרח ומערב גם יחד, ורק המנטרה שעזרתי לה לנסח שיחררה אותה די בבת אחת, קצת כמו נס או קסם, מתחלואיה. קבלו בהתרגשות רבה את המבצע המשונה והמשנה חיים:

 

"פתק מהרופא – מנטרה לכל ילד

זה הולך ככה:

  1. נרשמים בטופס המצורף בסוף העמוד.

  2. סליחה, אבל לצורך השירות הספציפי הזה, בשונה מהרגיל, מסדירים את התשלום כבר מראש. הסיבה: זהו מהלך שמתחיל עוד לפני שאנחנו נפגשים, בהתכתבות בינינו, ומבחינות רבות שם גם החלק הכי תובעני, גם מצד ממלא/ת השאלון וגם מצד ההשקעה שלי בסיפור מבחינת הזמן וניתוח הדברים. (מי שמתקשה טכנולוגית ו/או נרתע/ת מתשלומים ברשת - נא לציין זאת בהערות ו/או להתקשר אליי ונראה איך אפשר לעזור)

  3. יוצאים לדרך... אני שולח שאלון במייל, המורכב מ-8 שאלות לא פשוטות בכלל. ממלאים את השאלון ושולחים אליי בחזרה.

  4. אני לוקח לעצמי קצת זמן כדי לקרוא, לנתח את הממצאים ולהתכונן לפגישתנו בעולם הממשי.

  5. פותחים יומנים וקובעים פגישה. משך הפגישה כחצי שעה. (זה הרעיון שמאחורי השאלון, לייעל את המפגש, לקצר ולהקליל אותו מכל הבחינות בהשוואה למפגש טיפולי "רגיל")

  6. נפגשים בקליניקה שלי בפרדס חנה לצורך התאמת המנטרה והנחיות לשימוש נכון בה. 

  7. יוצאים מהפגישה עם מנטרה משובחת, טקסט קצר ומדויק שמטרתו להניע את התודעה לכיוון הנכון, לעבר ריפוי ויצירה של כל דבר באשר הוא.

המנטרה שנבנה ביחד עשויה לעזור בכל דבר ועניין, החל בעניינים בריאותיים (ראו סיפורה של מוראג בסוף הטקסט שלפניכם),
דרך עניינים אישיים, בינאישיים, עסקיים – וואטאבר!)

   8. הולכים הבייתה ומתחילים לשנן את המנטרה במשך 3-4 שבועות לפי ההנחיות שאתן בפגישה עצמה.

   9. כעבור 3-4 שבועות נפגשים בשנית לצורך בחינת היעילות של מה שקבענו בפגישה הראשונה ו/או לניסוח מקצה שיפורים.

סה טו. זה סוף המבצע.

אם יש צורך בעבודה משותפת נוספת, מתאמים הלאה בינינו.

עלות המבצע עבור הממנטר/ת הנועז/ת: 300 ש"ח.

היא כוללת (לסיכום) שתי פגישות אישיות ופינג-פונג (כמה שצריך) בהתכתבות.

 

מצרף כעת את המאמר שכתבה מוראג, רעייתי, לטובת העניין, מאמר שמספר את סיפורה האישי ואת הסיבה המקורית ליוזמה הזו. המאמר פורסם בפייסבוק ב-23.11.18, והרי הוא כלשונו:

אחרי שנה של שלשולים, נשברתי. שנה בה ניסיתי הכל. הלכתי לאחד מבכירי המטפלים האיורוודיים בארץ. הלכתי למאסטר אחד שמטפל בתזונה. הלכתי למיטב המדקרים (לא כולל בעלי, כי האמנתי אז, אלוהים יודע למה, שהבנזוג לא צריך לטפל בזוגתו). הלכתי לכמה הרבולוגים (צמחים) מהוללים. מה לא עשיתי. צום של 10 ימים בו אכלתי רק אורז בסמטי (בלי מלח!) ושתיתי תה שחור. לעיסה של כל מיני פורמולות שנראו והריחו בעיקר כמו גללי עזים. תרגילים שונים ומשונים לבטן. עיסויים טקסיים כואבים למדי שגזלו לי חצי מהבוקר. מתיחות מרידיאנים. הליכה בחוף הים כששתי הרגליים חצי מטר מתחת לאדמה. ולבסוף, בלחץ ההורים המודאגים, עשיתי גם את כל הבדיקות הקונבנציונליות האפשריות כולל קולונוסקופיה והכל יצא תקין, טפו טפו חמסה חמסה ואין לך כלום גיברת (קרי, אין לנו מושג מה יש לך).

אה, ובכיתי נהרות של דמעות. אחרי שנה שלמה בה שלשלתי את נשמתי פעמיים ולעתים אף שלוש פעמים ביום. (סליחה על הגראפיות. הפוסט אינו לעדיני הנפש) – זה כבר בעיקר מה שעשיתי, לבכות. עד שבסוף זרק לי גילבר יום אחד באגביות שבדיעבד מקוממת: "אולי ננסח לך מנטרה?"

 

עכשיו, אני בחורה רוחנית אני, אשת מטפל אפטר אול, וגם לפניו הייתי רוחנית (במלעיל) לא קטנה. אבל משהו בי בכל זאת נחר בבוז. מה מנטרה מה, זה מה שיעזור לי לשלשולים? נו באמת. אבל הוא התעקש, בדרכו, שזה הסיפור ובסוף ישבנו: הוא, אני, דף ועט.

 

שלב אחרי שלב הוביל אותי אהובי בבטחה (מסתבר שיש איזה 15-20 חוקי עשה ואל תעשה כשרוצים לנסח מנטרה שתהיה גם אפקטיבית), עד שמילים ראשונות התהוו על הדף. מילים מרחפות. מילים לא קשורות. מילים שהפכו לשלושה משפטים קצרים, שלא הרגישו בהתחלה הכי הכי. אז קיצצנו, הדבקנו, החלפנו פה איזו י' עם ש' ושם ט' עם כ', עד שאמרתי לבסוף: "כן, זה זה!"

 

"לפחות שלוש פעמים ביום," גילבר הורה לי "ורצוי גם בקול רם". ובזה תם העניין.

 

התחלתי לשנן. בהתחלה זה הרגיש קצת מעושה. קצת מטופש. אבל בכל זאת התמדתי. לחשתי אותה, את המנטרה האישית שלי, באוטו, בשקט, לעצמי, כמו הלחישות שאני לוחשת לילדים כשהם כבר במיטה. לחשתי במקלחת. לחשתי לפני השינה. לחשתי כשהמתנתי לרמזור כשחציתי את הכביש. ודי מהר הלחישות הפכו לקול מלא בבטחון, במן טון ברור כזה וסמכותי, בכל פעם שנזכרתי בה. הפסקתי כבר לספור כמה פעמים.

 

הימים היו ימי קיץ. אנחנו שניה לפני טיסה לנורבגיה. ערב הנסיעה אני קולטת שלראשונה מזה הרבה מאד זמן יש לי קקי-על, כמו שאנחנו קוראים לו בבית (בכל זאת, נשואה למטפל סיני, ודיבורים על קקי הם עניין שבשגרה). אז בהתחלה חשבתי לעצמי, טוב, זה בטח בגלל שאכלנו לאחרונה הרבה קמח לבן והרבה פחות ירקות והמטפל ההוא בתזונה אמר לי אז שסיבים וירקות לא טובים לי כרגע.

 

אבל המגמה המשיכה. חלפו להם כמה ימים, ולשלשולים אין זכר. סיפרתי את זה לגילבר בזהירות והוא הגיב בצהלה: "אוה יופי זה כבר עובד בראבו!" אבל אני סירבתי להאמין. כמין התמרדות או בחינה לא מודעת, הפסקתי את המנטרה ותוך יומיים חזרתי שוב לשלשל. הפעם אפילו לא סיפרתי לגילבר. פשוט חזרתי למנטֵר וראו זה פלא! תוך יממה שוב הסתדרה הבטן.

כמה שבועות אחרי, ואנחנו כבר בארץ, שוב הפסקתי את שינון המנטרה, הפעם מתוך הרגשה שיש משהו שם שכבר לא יושב לי במדויק. בשלב זה, כשהייתי אומרת אותה, הרגשתי איזה שוויון נפש, כאילו אני כבר לא מאמינה בה. שטחתי את טענתי זו בפני הדוקטור, והוא פשוט הושיב אותנו לעוד סשן, מקוצר הפעם, בו ניסחנו את המנטרה מחדש. או למעשה, די שינינו אותה. ו-פוף! הפלא נמשך. הפעם הפלא התייצב והתבסס לחלוטין. השלשולים יצאו מחיי במזל טוב, סופית, ומאז הפכתי למעריצה מושבעת, מעריצת כוחן של מנטרות משובחות.

 

כבר כמעט שנה שאני מנדנדת לגילבר שהוא חייב להפיץ את הבשורה הזאת בקרב הקהל הרחב. האמת שאני מתפלאת שעד היום הוא לא כתב מילה בנושא בעמוד שלו. כי ממה שאני מבינה היום, לפעמים אנחנו לא צריכים "טיפול" תהליכי במובן של מחטים או שיחות נפש ארוכות ודומעות. לפעמים אנחנו בסך הכל צריכים לנסח בכמה מילים מדויקות את מה שיחזק אותנו בימים אלו. את מה שייגע בדיוק עכשיו. את מה שידבר אל שורש נשמתנו, נהיה מאמינים רוחניים או ציניקניים גדולים (ואני קצת משניהם).

זהו.