המשימה ה 13 והאחרונה לסדרה זו היא המשימה החשובה ביותר, העוצמתית ביותר והנאצלת ביותר שהתבקש אי פעם מישהו לכתוב על משהו.

 

קטונתי מלטעון בעלות על המשימה הזו. היא עתיקה כגיל הבריאה. ובכל זאת, היא חומקת מעת לעת תחת האפים של כולנו במשך תקופות ארוכות בחיים. ובעבור אחדים - לפעמים במשך כל תקופת החיים.

וחבל.

​

זו משימה שמילאתי באופן אישי אלפי פעמים במהלך גלגול זה, אני לא מגזים, ושמעת לעת אוהב למלא אותה שוב ושוב ושוב. לעולם לא נס ליחה.

 

יש בכוחה של המשימה האחרונה להרמן (מלשון הרמוניה) את כל הגוף הרגשי שלנו בבת אחת. לא משנה באיזה מצב אנחנו. משום שהיא מקפלת בתוכה את התדר הגבוה ביותר שהומצא בבריאה. כמה שבחים שרק ארעיף עליה ועדיין לא אתפוס את קצה קצהו של מלוא הפוטנציאל שהיא מקפלת בתוכה. אם שיר השירים הוא שיר כל השירים, הרי שמשימה מספר 13 שלפניכם, היא משימת כל המשימות.

 

אני ממליץ בחום רב למלא אותה באמצעות עט על נייר. עם כל הכבוד למקלדת, ויש כבוד, אין תחליף לקשר הזה שבין לב ראש עין יד עט דיו וגיליון של נייר, להטביע בחומר את כישוף כל הכישופים ובכך לגשם הלכה למעשה את הרוח. לאחר מכן, יכולים לצלם לי באופן ברור את המסמך ולשלוח כתמונה, או, למגדילי הראש - להקליד את מה שרשמתם ולשלוח באופן הרגיל.

​

יקיריי! ברכות וכבוד רב לכם שהגעתם עד הנה וזכיתם בהזדמנות למלא את המשימה הבאה, משימה מספר 13.

 

והרי היא: משימה מספר 13 היא, פשוט, לומר תודה.

​

===

​

בני כמה אתם...? מה שלא יהיה המספר, זה המינימום של מספר התודות שאתם הולכים לכתוב עכשיו בתור רשימה ארוכה ונשגבת של תודות נשגבות. הודו על כל דבר שאתם רק יכולים להודות, שאתם מרגישים שהוא באמת ראוי להערכתכם. התמסרו לחלוטין לתחושת התודה וההוקרה ותנו הכרה בכל אספקט בחייכם, בדומה למשימה מספר 1.

 

עברו על הכל, אבל על הכל, ומצאו כיצד אתם יכולים להודות על אלמנטים כאלה ואחרים בתוך ענייני חייכם השונים, על האנשים השונים בחייכם, על גופכם, מה בדיוק בגופכם, על הטבע שסובב אתכם... הודו ואל תסתפקו במילה תודה. הסבירו גם למה. היו ספציפיים במתן ההכרה שלכם. מהו הדבר עליו אתם מודים בדיוק בכל דבר ועניין.

​

למשל: תודה על אשתי והילדים החמודים, זה נחמד. אבל... פי אלף יותר נחמד, פי אלף יותר משפיע, זה לומר משהו כזה למשל:

תודה על אשתי החמודה, שהיום בבוקר, הכינה לי את הקפה הכי טעים שיש, בלי שבכלל ביקשתי ממנה. עד אחרון הפרטים. אפילו בזקה אבקת קינמון אורגנית על הקצף של החלב שהקציפה במו ידיה. תודה על האישה הזו, שחושבת על כל פרט ופרט. וכל זה, למעני. מישהי בעולם הזה אוהבת אותי עד כדי כך שטורחת להפתיע אותי, סתם ככה באמצע היום, עם קפה של מיליארדרים. אני כנראה באמת האיש הכי עשיר בעולם.

 

אתם מבינים...? כמה שיותר קטן. כמה שיותר ספציפי. ככה יותר עוצמתי. 

​

עכשיו, אם עברתם במספר התודות את גילכם, אז סחתיין עליכם והמשיכו והמשיכו עוד ועוד עד שלא תוכלו להכיל יותר את האור שבהודיה. עד שתיחנקו מרוב שפע. אמרתי זאת כעת באהבה רבה. 

​

אהובות ואהובים בבריאה,

תודה לכם שהגעתם עד הנה, א.נשים יקרות ויקרים. היה לי לא פחות מאשר מדהים לקרוא אתכם ולכתוב לכם.

זו זכות ענק להיות עד לשפע הצבעוני, העמוק והמעמיק כל כך שנבע מכם. תודה תודה תודה.

 

אני מקווה שברור לכן ולכם שאשמח להכירכם גם בעולם הממשי, אם תרצו פעם לבוא לטיפול "בלבן של העיניים" כמו שאומרים, או לאחד מהמפגשים המרובים שאני עושה, ולכל דבר ועניין. ברור לכם שסדנה בכתיבה, עוצמתית יותר או פחות, יש לה את המגבלות שלה, ושמטרתה הגדולה הייתה ועודנה להתניע תהליכים, להזיז דברים, אבל בודאי אינה מתיימרת לפתור את כל עניינינו ובכך להתהדר בתור "פיצוח" של החיים. הו לא. החיים גדולים מכל סדנה טובה ככל שתהיה. החיים גדולים מכל אדם. מכל רגע בחיים עצמם. החיים אינם חידה שיש לפתור או בעיה שיש לפצח. החיים, אם יש לי זכות בכלל לנסות להגדירם, הם הרפתקאה שאינה נגמרת. אוקיאנוס שאין לו תחתית. 

אפילו כשאנחנו עוזבים את הגוף הפיזי וממשיכים לאן שאנחנו רק ממשיכים.

אפילו כשלא נותר מאתנו דבר חוץ מסימני שאלה.

​​

את החיים יש לחיות.

את החיים יש לחגוג.

וליהנות.

מכל רגע ורגע בתהליך.

אמן.

​​

אשמח כל כך שנשמור על קיישר חם כזה או אחר.

אשמח לשמוע מכן ומכם.

ואף על פי שטרם זכיתי להרגיש את הדופק של חלקכם או להביט בנצנוץ האור שבעיניכם, קל לי לומר לכם בלב שלם:

אני אוהב אתכם... 

אני מוקיר אתכן על שנתתן בי אמון ועל שקפצתן אתי למים, גם אם מרחוק, גם אם זה "רק על קצה המזלג".

 

ראו את עצמכם, תמיד, בתור אלופי העולם שנתתם את עצמכם ככה בפורמט כה חושפני!

 

תנו לעצמכן כעת כמה טפיחות על שכם, אבל על אמת... ברגע זה. עיצרו הכל והכו מעבר לכתף. זה גם יצחיק אתכן וגם יוכיח שהכל נכון. ככה! עד שהשכנים ישמעו את הרעש של החבטה :)

​​

חיבוק וירטואלי ענק, 

בתקווה לעשות עוד הרבה שטויות ביחד,

גילבר

​​

​​

נ"ב

אה כן, ברור לכם שאני מחכה לקרוא גם את משימה #13, זו שלפניכם, ושכמו הגימטריה שלה - אקראה באהבה רבה.