שיעורי שחייה בהתכתבות אצל מציל ידוע (13)

המשימה ה 13 והאחרונה לסדרה זו היא המשימה החשובה ביותר, העוצמתית ביותר והנאצלת ביותר שהתבקש אי פעם מישהו לכתוב על משהו.

 

קטונתי מלטעון בעלות על המשימה הזו. היא עתיקה כגיל הבריאה. ובכל זאת, היא חומקת מעת לעת תחת האפים של כולנו במשך תקופות ארוכות בחיים. ובעבור אחדים - לפעמים במשך כל תקופת החיים.

וחבל.

זו משימה שמילאתי באופן אישי אלפי פעמים במהלך גלגול זה, אני לא מגזים, ושמעת לעת אוהב למלא אותה שוב ושוב ושוב. לעולם לא נס ליחה.

 

יש בכוחה של המשימה האחרונה להרמן (מלשון הרמוניה) את כל הגוף הרגשי שלנו בבת אחת. לא משנה באיזה מצב אנחנו. משום שהיא מקפלת בתוכה את התדר הגבוה ביותר שהומצא בבריאה. כמה שבחים שרק ארעיף עליה ועדיין לא אתפוס את קצה קצהו של מלוא הפוטנציאל שהיא מקפלת בתוכה. אם שיר השירים הוא שיר כל השירים, הרי שמשימה מספר 13 שלפניכם, היא משימת כל המשימות.

 

אני ממליץ בחום רב למלא אותה באמצעות עט על נייר. עם כל הכבוד למקלדת, ויש כבוד, אין תחליף לקשר הזה שבין לב ראש עין יד עט דיו וגיליון של נייר, להטביע בחומר את כישוף כל הכישופים ובכך לגשם הלכה למעשה את הרוח. לאחר מכן, יכולים לצלם לי באופן ברור את המסמך ולשלוח כתמונה, או, למגדילי הראש - להקליד את מה שרשמתם ולשלוח באופן הרגיל.

יקיריי! ברכות וכבוד רב לכם שהגעתם עד הנה וזכיתם בהזדמנות למלא את המשימה הבאה, משימה מספר 13.

 

והרי היא: משימה מספר 13 היא, פשוט, לומר תודה.

===

בני כמה אתם...? מה שלא יהיה המספר, זה המינימום של מספר התודות שאתם הולכים לכתוב עכשיו בתור רשימה ארוכה ונשגבת של תודות נשגבות. הודו על כל דבר שאתם רק יכולים להודות, שאתם מרגישים שהוא באמת ראוי להערכתכם. התמסרו לחלוטין לתחושת התודה וההוקרה ותנו הכרה בכל אספקט בחייכם, בדומה למשימה מספר 1.

 

עברו על הכל, אבל על הכל, ומצאו כיצד אתם יכולים להודות על אלמנטים כאלה ואחרים בתוך ענייני חייכם השונים, על האנשים השונים בחייכם, על גופכם, מה בדיוק בגופכם, על הטבע שסובב אתכם... הודו ואל תסתפקו במילה תודה. הסבירו גם למה. היו ספציפיים במתן ההכרה שלכם. מהו הדבר עליו אתם מודים בדיוק בכל דבר ועניין.

 

אם עברתם במספר התודות על גילכם, אז סחתיין עליכם, והמשיכו והמשיכו עוד ועוד עד שלא תוכלו להכיל יותר את האור שבהודיה.

 

תודה לכם שהגעתם עד הנה, אנשים יקרים. היה לי מדהים לקרוא אתכם ולכתוב לכם. זו זכות ענק להיות עד לשפע הצבעוני, העמוק והמעמיק כל כך שנבע מכם. תודה תודה תודה. ברור לכם שאשמח להכירכם גם בעולם הממשי, אם תרצו פעם לבוא לטיפול "בלבן של העיניים" כמו שאומרים, או לאחד מהמפגשים המרובים שאני עושה, ולכל דבר ועניין. ברור לכם שסדנה בכתיבה, עוצמתית יותר או פחות, יש לה את המגבלות שלה, ושמטרתה הגדולה הייתה ועודנה להתניע תהליכים, להזיז דברים, אבל בודאי אינה מתיימרת לפתור את כל עניינינו ובכך להתהדר בתור "פיצוח" של החיים. החיים גדולים מכל סדנה טובה ככל שתהיה. החיים גדולים מכל אדם. מכל רגע בחיים עצמם. החיים אינם חידה שיש לפתור או בעיה שיש לפצח. החיים הם הרפתקאה שאינה נגמרת, אפילו כשאנחנו עוזבים את הגוף הפיזי וממשיכים לאן שאנחנו רק ממשיכים.

את החיים יש לחיות...

את החיים יש לחגוג...

ולהנות...

מכל רגע ורגע בתהליך.

אשמח כל כך שנשמור על קיישר חם כזה או אחר. אשמח לשמוע מכם. ואף על פי שטרם זכיתי להרגיש את הדופק של חלק מכם או להביט בנצנוץ האור שבעיניכם, קל לי לומר לכם בלב שלם: אני אוהב אתכם... ומוקיר אתכם על שנתתם בי אמון ועל שקפצתם אתי למים, גם אם מרחוק, גם אם "על קצה המזלג". ראו את עצמכם, תמיד, בתור אלופי העולם שנתתם את עצמכם ככה בפורמט כה חושפני! תנו לעצמכם כעת כמה טפיחות על שכם, אבל על אמת... שהשכנים ישמעו את הרעש של החבטה :)

חיבוק וירטואלי ענק, 

גילבר

נ"ב

אה כן, ברור לכם שאני מחכה לקרוא גם את משימה #13, זו שלפניכם, ושכמו הגימטריה שלה - אקראה באהבה רבה.