המשימה השלישית נובעת הישר מתוך השנייה… היא אחת המשימות היותר קשות של הסדנה, וללא כל ספק אחת היותר מתגמלות כשצולחים אותה. לאמור, לא להתבאס ולא להישבר NO MATTER WHAT…

​

קחו אוויר. קחו את הזמן שאתם צריכים. עבדו בהמשכים אם צריך. העיקר לא להתייאש… 

​

1. הוציאו מהמשימה הקודמת, בנקודות בלבד, במשפטים קצרים וקולעים בלבד, את כל הדברים שגיליתם על עצמכם שאתם רוצים. הרי, המבט לאחור על השנה המדהימה שחלפה בעיני רוחכם, חשפה בעצם מה הכי הכי בא לכם. שפע של דברים, אירועים, איכויות שאיחלתם לעצמכם שיכנסו לחייכם או יתחזקו עוד ויהפכו את השנה הנוכחית שלכם לשנה של כל הזמנים. רכזו את העניינים הללו. תנו להם כותרות, 1-2-3… כדי שזה יהיה קצר וברור וקל להמשך העבודה.

​

2. אחרי שסיימתם לבנות את רשימת המכולת המעולה הזה, עברו עתה בנחת נקודה אחר נקודה. בכל פעם מחדש, עבור כל נקודה כאילו היא הראשונה, שאלו את עצמכם את השאלה המסובכת בכל הזמנים: "למה?"

 

לדוגמא: ראיתם בעיני רוחכם שהשנה שחלפה הייתה כזו מדהימה משום שעשיתם מיליון דולר מממכר חלזונות מנירוסטה. עכשיו שאלו את עצמכם "למה?" – כלומר – "למה אני רוצה בעצם מיליון דולר? למה זה כזה חשוב בעיניי?"

 

אחרי שעניתם על השאלה הזו בכנות, החלק הבאמת קשה של המשימה השלישית מתחיל. שאלו את עצמכם "למה?"…

לא, זו אינה טעות. אתם שוב שואלים את עצמכם "למה", פשוט הפעם על מה שעניתם בעקבות שאלת הלמה הקודמת.

נמשיך עם הדוגמא כדי להבהיר:

 

למה אני רוצה מיליון דולר ממכר חלזונות? (למה #1) 

תשובה: מזתומרת, כדי שאהנה מחירות כלכלית! 

(למה #2): ולמה זה חשוב לי כל כך שאהנה מחירות כלכלית…? מה אני מנסה להשיג באמצעות חירות כלכלית?

 

אז תענו על הלמה השני הזה… ועל התשובה שתתקבל, נכון מאוד, תשאלו את עצמכם עוד פעם למה! 

כך, שוב ושוב ושוב, עד שתרגישו שאתם חוזרים על עצמכם. עד שתרגישו שהגעתם לקצה קצה היכולת שלכם לראות את המניעים הנסתרים שמאחורי המניעים שכבר חשפתם.

 

בכל "למה" כזה (שמשמעותו הנרחבת היא: לצורך מה? מה החשיבות של הדבר? מה אני מבקש להשיג ברמות הכי גבוהות שיש?) חשוב מאוד לעצור ולחכות רגע, לנשום במודע, להשקיט את המוח ולתת לתשובה שרוצה להיחשף, לעלות בנחת כמו מתוך עצמה. להבדיל, אל תנסו לנחש תשובות, לירות אותן מהמותן, לטוס עם זה ברמת ההגיון הבריא. כי אין כאן היגיון. אין כאן מה להיות שכלתניים ושנונים. זו בעצם שיחה קטנה עם הנשמה שלכם. עם האור הפנימי, שיש בו מידה מסוימת של ענווה ועדינות… לכן, יש לשאול עם כוונה רבה, כמעט כמו במדיטציה, ולחכות בנחת ולראות מה רוצה לעלות מהמעמקים בזמנו. 

​

כשאתם חוזרים באופן זה על עצמכם עם הלמות המרובים הללו, התשובה האחרונה, זו שהכי תפתיע אתכם, בסופו של דבר היא היא החשובה ביותר. בה יש הכי הרבה אותנטיות, אמת, עוצמה. בה יש הכי הרבה אור…    

​

—

 

דוגמא נוספת, אמיתית הפעם, להבהרה ולהמחשה:

​

פעם, באחד הטיפולים הפרטניים בקליניקה שלי, אמר לי הבחור, לא אוכל להגיע שבוע הבא בשעה שקבענו כי אני צריך לעבוד. אתה יכול ביום זה וזה?

 

אבל האופן שהוא אמר 'צריך לעבוד', היה כל כך עגום, שלא יכולתי להתעלם מזה.

 

מה זה ה'צריך לעבוד' הנאכס הזה? שאלתי. תגיד 'אני רוצה לעבוד!' תגיד אפילו, 'יש לי עבודה'. מה זה ה'צריך' הדכאוני הזה?

אז הוא אמר, כן נו כי אין לי כוח לנסוע לירושלים ולדבר עם כל האנשים האלה שם וזה. עזוב. מה לעשות, ככה זה בחיים. לפעמים עושים דברים שלא רוצים.

 

שטויות, אמרתי. תמיד עושים רק מה שרוצים. כלומר, לא ויתרתי, והתחלתי להציק לו בנוסח המשימה שלפניכם: 

​

– למה אתה צריך לעבוד?

– מזתומרת, השיב. פרנוסה. כדי שיהיה כסף.

– בשביל מה אתה צריך כסף?

– כדי שיהיה אוכל במקרר.

– למה אתה צריך אוכל במקרר?

– כדי שהילדים שלי יהיו בריאים וחזקים.

– אתה אוהב את הילדים שלך…?

– בארור! איזו שאלה זו? אני משוגע עליהם! הם החיים שלי!

– יופי… אז אתה לא הולך לעבוד. אתה לא "אוי צריך ללכת לעבוד". אתה קם בבוקר והולך להביא בריאות וחוזק לילדים שלך שאתה משוגע עליהם. זו לא עבודה. זה בריאות וחוזק לאהבה הכי גדולה שלך. לא ככה?

​

העיניים שלו נדלקו כשאמרתי את הדברים הללו. ולימים הוא סיפר איזה מדהים היה אותו יום בו היה צריך לנסוע לירושלים וכו'. הוא סיפר שמזמן לא היה כה במיטבו, וכמה סופרלטיבים קיבל על המצגת שהעביר, ובכלל. שהיה פגז.

 

עכשיו. אני זוכר את הדיאלוג הספציפי זה מתוך, אני מניח, מאות שיחות שקיימתי בעבר סביב עיקרון זה בדיוק. לאמור, זה לא מובן מאליו בכלל שאזכור. אולי כי כשהבחנתי בזמנו עד כמה אורו עיניו משהבין את המהות הגבוהה בתהליך שלו בתור עובד – בו ברגע גם נזכרתי שבאותו בוקר בדיוק אמרתי לאשתי: "אין לי כוח לקום לעבוד. אולי אני אשאר במיטה?". [אני תמיד אומר ש"המטופלים הם המטפלים הכי טובים" אבל זה כבר ליום אחר]

​

—

 

התרגיל הזה מתיישב לי בטבעיות עם גישה שאני מקדם במשך הרבה מאוד שנים בקליניקה ובהוראתי בכל מיני ואריאציות. זו גישה שגורסת שיש לברר מהם המניעים הגבוהים שמסתתרים מאחורי המניעים הנמוכים יותר שלנו כדי לזכות בבהירות ובדחף אמיתי. בלימודי המיידעים למשל (חיבור למודעות על ותוכנות ההמשך), אנחנו קוראים להתבוננות מסוג כזה "הישגיות" או "הישגיות רוח" או לפעמים גם "ראיית המהות הגבוהה בתהליך". בז'רגון האימון התודעתי, הפסיכותרפויטי, להבדיל, אנחנו גם שואלים תמיד, מדוע אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, כלומר, מה הכוונה הנסתרת שמאחורי הפעולות שלנו, האמירות שלנו, השתיקות שלנו וכולי. או שאנחנו שואלים, מה הבקשה הסמויה? מה אנחנו בעצם לא אומרים כשאנחנו אומרים את מה שאנחנו אומרים? ועוד ועוד. 

​

כל אלה ועוד לרמז, שישנן הרבה ואריאציות על הגישה הטיפולית/חקרנית הזו. ובכל מקרה, אל תאמינו… פשוט תשאלו את עומק הוייתכם בכנות. שוב ושוב ושוב. ותכנסו כך עוד יותר עמוק ועוד יותר.

 

עשו את התרגיל הזה בנחת. כל פעם תתחילו מההתחלה עם כל נקודה שהעליתם מהתרגיל הקודם. קחו שבוע לטובת העניין או כמה שתצטרכו. עשו את זה בהמשכים. בכל פעם ביחרו נקודה אחת או שתיים לא יותר. ובכל פעם שאלו את כל הלמות שאתם צריכים עד שהגעתם לשורש ואין עמוק ממנו. עשו זאת בסבלנות רבה. מתוך חיבור עמוק לגוף, לשקט פנימי, לנשימה, לדופק… העיקר לא מתוך המיינד הנמרץ, וזאת, כמיטב יכולתכם. נוסף, נסו לתעד כמה פעמים שאלתם "למה" עבור כל נקודה ונקודה בעל מנת להגיע לשורש העניין. סמנו לעצמכם בצד את המספר וכשאתם שולחים לי את ממצאיכם, ציינו גם את זה אם אפשר. 

 

לסיום, כשהמניע העמוק ביותר / הגבוה ביותר יזהר לנגד עיניכם – צירבו אותו היטב בתודעתכם! הוא עשוי ללמד אתכם משהו יקר מאינכמותו לגבי עצמכם ולשמש אתכם בימים גשומים…

 

בהצלחה!